הטכנולוגיה והמדע מתקדמים בעשורים האחרונים במהירות שיא תוך שהם משנים את אורחות חיינו ללא הרף. השינויים מתרחשים בכלל היבטי החיים שלנו, ואחד התחומים המושפעים מכך ביותר הוא תחום הרפואה. תחום זה הצליח בשנים האחרונות למגר מחלות שונות ומגוונות, חלקן קטלניות, ובחלק מהמקרים הביא לטיפול אפקטיבי המאריך את חייהם של החולים ומאפשר להם לחיות חיים כמעט רגילים בצל המחלה. דוגמא טובה לכך היא מחלת ה-CLL המוכרת בעברית כלוקמיה לימפוציטית כרונית. סוג זה של לוקמיה הוא השכיח ביותר בעולם המערבי, ובכלל זאת בישראל, ועד לפני פחות מעשור נאלצו החולים לעבור כימותרפיות מורכבות במטרה לבלום את התפשטות המחלה. וכיום? שיטות טיפול חדשניות המבוססות על תרופות ביולוגיות ממוקדות מטרה מסייעות בהתמודדות עם המחלה ומייתרות את הצורך בטיפולים כימותרפיים.
ה-CLL היא מחלה של תאי דם לבנים הנקראים לימפוציטים מסוג B. אלו מתפתחים מתוך תאי גזע לימפואידיים שהופכים לסרטניים (תהליך הנקרא "התמרה סרטנית"). הלימפוציטים הסרטניים אינם פועלים בצורה תקינה, ועם הזמן הם תופסים את מקומם של תאי הדם התקינים (לבנים, אדומים וטסיות). מהלך המחלה איטי ובמשך שנים נוכחות תאי המחלה אינה מורגשת, אך בשלבים מתקדמים הסננה כבדה של לימפוציטים גורמת לכשלון מח עצם המתבטא באנמיה (ירידה בהמוגלובין), תרומבוציטופניה (ירידה במספר טסיות הדם) ובפגיעה הדרגתית במערכת החיסון עם נטייה לזיהומים. לוקמיה לימפוציטית כרונית מהווה כשליש מכלל הלוקמיות והיא שכיחה מעט יותר בגברים ביחס של 3:2. בישראל מאובחנים כ-450 חולים חדשים מדי שנה, והגיל החציוני באבחנה הוא 70.
"מחלת ה-CLL היא מחלה כרונית שמתקדמת בקצב איטי, כך שבמרבית המקרים היא דורשת מעקב בלבד ואין צורך בטיפול בעת האבחנה", מציינת ד"ר רויטל סבן, רופאה בכירה במחלקה ההמטואונקולוגית במרכז הרפואי הדסה עין כרם. "התקדמות המחלה מתבטאת לרוב בתלונות על הזעות לילה, מקרי חום לא מוסברים, ירידה בהמוגלובין, ספירות דם שעולות בקצב גבוה ולחץ של בלוטות על איברים בגוף. שלב זה מצריך התערבות טיפולית".
אם בעבר נאלצו המאובחנים החדשים להתחיל בסדרת טיפולים כימותרפיים קשים הרי שעם התקדמות המחקר פותחו תרופות ביולוגיות בעלות יעילות מוגברת, ואלו מחליפות את הכימותרפיה. "נכון להיום קיימות שתי קבוצות עיקריות של תרופות ביולוגיות ל-CLL: מעכבי חלבון BTK ומעכבי חלבון BCL2", מציינת ד"ר סבן. "הקבוצה הראשונה כוללת תרופות המעכבות חלבון בשם BTK, החיוניות להעברת אותות בתאי ה-CLL, שימור חיות התאים ומניעת מותם. חלבון BTK הוא למעשה אנזים הממלא תפקיד חשוב בהעברת אותות לאנטיגן של לימפוציטים מסוג B, תקינים וממאירים, ועלול לגרום לשגשוג של התאים ולעיכוב של אפופטוזיס. התרופות מעכבות את פעילות האנזים BTK ומשבשות את שגשוגם של לימפוציטים מסוג B בחולי ה-CLL בבלוטות לימפה, בטחול ובמח עצם, ויכולות לסייע בהשמדתם".
הקבוצה השניה כוללת תרופה המעכבת חלבון BCL2 שנלחמת באחד המאפיינים הבסיסיים של תאים סרטניים - חוסר יכולת לעבור מוות מתוכנן (אפופטוזיס). "אפופטוזיס הוא מנגנון חיוני, שאינו פועל בתאים סרטניים בגלל ביטוי יתר של חלבונים מסוימים. מעכבי חלבון BCL2 נצמדים לחלבונים אלה ומונעים את פעילותם על התא הסרטני, במטרה להביא למותו", מסבירה ד"ר סבן. "התרופה ניתנת לרוב בשילוב עם נוגדן חד שבטי נגד 20CD - הליך המבוצע דרך הוריד. יתרונו של טיפול זה בכך שהוא מוביל לתגובה עמוקה מאוד אשר מאפשרת את הפסקת הטיפול לאחר תקופה קצובה".
קבוצה זאת (מעכבי חלבון BCL2) ניתנת בכדורים לתקופה של שנה עד שנתיים. במחקר רחב היקף הוכחה היכולת להגיע לתגובות עמוקות (MRD שלילי - פחות מתא סרטני אחד בכל 10,000 תאים בריאים) לאחר טיפול קצוב בזמן של שנה אחת. במעקב של 5 שנים נוספות לאחר סיום הטיפול מעל 65% מחולים אלה לא נזקקו לטיפול נוסף ל-CLL.
ד"ר סבן מסבירה כי בחירת הטיפול המתאים כרוכה בבחינה מקדמית של מספר סמנים פרוגנוסטיים כגון בדיקת כרומוזומים ואיתור מוטציות גנטיות. "ישנם חולים הנושאים איתם מוטציה בכרומוזום 17 (deletion 17p) המתבטאת בזרוע קצרה של הכרומוזום ויש כאלו הנושאים מוטציה בגן 53TP", היא אומרת. "בחולים אלו תינתן העדפה לטיפול מתמשך עם חסמי BTK. בהמשך לכך, במטופלים בעלי רקע של מחלות לב הנטייה היא להימנע ממתן של חסמי BTK ובחולי כליות נעדיף להימנע מטיפול בחסמי 2BCL. בחירת הטיפול המתאים עבור כל חולה תתבסס על הפרוגנוזה הכללית שלו והעדפותיו האישיות לגבי סוג הטיפול, בין אם מדובר על טיפול קצוב בזמן או טיפול מתמשך, ובין אם מדובר על טיפול בכדורים בלבד או בטיפול המשלב בין כדורים לבין נוגדן הניתן דרך הווריד. כאן ראוי לציין כי מומלץ להיוועץ בהמטולוג שלכם עם קבלת מרשמים לתרופות חדשות שכן ייתכנו תגובות בין-תרופתית עם תרופות אחרות היכולות הן לגרום לתופעות לוואי והן לפגיעה באפקטיביות הטיפול".
ד"ר סבן מסכמת ואומרת כי "בסופו של יום, לוקמיה לימפוציטית כרונית עברה בשנים האחרונות מהפך של ממש ואנו מצליחים כיום לשלוט במחלה ולהעניק לחולים איכות חיים ואריכות ימים. החולים אינם נזקקים לכימותרפיה ומדי שנה מבוצעים עדכונים שונים לתרופות הביולוגיות החדשות והן מציגות אפקטיביות רבה בבלימת המחלה ובצמצום תופעות הלוואי הטיפוליות".